הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל

 

המילים "טבעת נישואין", כל אחת לחוד וגם שתיהן ביחד, יוצרות קונוטציה מיידית למילים אהבה, חתונת פאר ותכשיטים יהלומים.

מעמד הנישואים, תחת החופה, ברוב עם ובחגיגיות רבה, הנו אחד הרגעים הנשגבים ביותר במעגל חיי האדם. שני בני אדם שהגיעו לפרקם מבקשים לקשור את גורלם זה בזו ולקיים, לרוב מרצונם החופשי, טקס נישואין מכובד קבל עם ועדה

בתום סדר האירוסין, טועם/ת מסדר/ת הקידושין מן היין, מעביר/ה לחתן לטעום ולאחר מכן לאם הכלה, המטעימה את בתה. בשלב זה מוציא החתן טבעת, שנרכשה על ידו מראש, ובטרם יענוד אותה על אצבע ידה של הכלה אומר: "הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי, בְּטַבַּעַת זוֹ, כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל". בספרות התלמוד נשתמרו נוסחים שונים: "הרי את מקודשת לי, הרי את מאורסת לי, הרי את לי לאינתו (לאישה)".

על הטבעת להיות בעלת ערך כספי כלשהו. בעת העתיקה נחשבה האישה לקניין הבעל, ועל כן היה עליו להשקיע כספית כדי לקנותה. חכמים דנו בסוגית ערכה הכספי של הטבעת, שלא תהיה יקרה מדי כדי שגם העניים יוכלו לעמוד בהוצאה, אך גם לא זולה מידי כדי שלא יעלה רושם שהכלה נקנית בזול: "הָאִשָּׁה נִקְנֵית בְּשָׁלשׁ דְּרָכִים... נִקְנֵית בְּכֶסֶף, בִּשְׁטָר, וּבְבִיאָה. בְּכֶסֶף, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּדִינָר וּבְשָׁוֶה דִינָר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בִּפְרוּטָה וּבְשָׁוֶה פְרוּטָה". בסופו של דבר נתקבלה דעת בית הלל, ולפיה די בשווה פרוטה. למעשה כל דבר שווה פרוטה, ואמנם נשתמרה עדות במשנה: "הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה: הִתְקַדְּשִׁי לִי בִּתְמָרָה זוֹ, הִתְקַדְּשִׁי לִי בָּזוֹ, אִם יֵשׁ בְּאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְרוּטָה, מְקֻדֶּשֶׁת". כאשר החתן שולף את הטבעת מכיסו, נהוג לשאול אותו האם היא שווה פרוטה כדי לאשש את הדרישה המינימאלית של בית הילל.

.למעשה, בתהליך הנישואים כיום קיימים כל שלושת המרכיבים: הטבעת מסמלת את הכסף, הכתובה מסמלת את השטר ואילו את הביאה מסמל הייחוד, אם בחדר מיוחד ואם בפועל. עניין הקניין, ניתן לומר שעל פי רוב, נותר סמלי לחלוטין. בחברה המודרנית, ובכלל זה הדתית מודרנית, לא ניתן לדבר על האישה במושגים של קניין. כיום מדובר על שותפות מתוך שוויון. אך צריך לסייג זאת ולומר כי השוויון הזה סובל מגרעות רבות, ולא כאן המקום להרחיב.

 

המחמירים ביותר אוסרים על עיטור ואפילו חריטה על טבעת הנישואין,

על פי הקבלה יש הנוהגים לתת טבעת קידושין עשויה כסף טהור שצורתה עגולה מבפנים ורבועה בהיקפה החיצוני. הטבעת עשויה מכסף משום שהיא מסמלת חסד.

 מעמד הענקת הטבעת המשובצת עם אבני חן או יהלומים לא נשכח, היא בדרך כלל מוענקת לכלה על ידי אם החתן במסיבת האירוסין.

את טבעת הנישואין עונד החתן לכלה על האצבע הימנית ולאחר מכן הכלה מעבירה אותה לקמיצת יד שמאל.

ומשם כל שנותר לנו הוא לאחל לזוג חיים טובים בריאים ומאושרים

זקוקים לכסף ועכשיו? אנחנו קונים זהב ישן !

חפשו אותנו בפייסבוק

התכשיטים שלנו

יצירת קשר

שם
טלפון
הודעה


חיפוש מתקדם